לא את לא טועה זה עוד דמעה שנפלה שהתרסקה, זה הכרית שלי שרטובה ולא כי חפפתי לפני שניה ., גם אם תנחשי לא באמת תדעי מה עומק התהום שעמוק בליבי, לפעמים מחפשת דרך שהיל חדש לברוח אולי אף אחד עדין צא הכיר אותו אולי שם אוכל לצעוק בכל הכוח איניייי מצליחה להתמודד עם עצמי
ואיך מחייכים בישיעה שגם הלילה ארדם עם הדמעות ואולי גם הלילה אקום בצרחות, ואיך אתמודד עם העיניין שהכאבים הם נפשים והלב לא מצליח להכיל את כל מה שעובר לו בפנים.
ואך אמצא מילים או דרך כל כך מיוחד שתגרום לכל האנשים להיכנס ולהרגיש רטט מבפנים?
כי שאני קוראת את הכתיבה של אחרים אני מתרגשת ומתרסקת לרסיסים, מעניין אם הכאב שלי נוגע באחרים אם המילים שלי מרעידות ולו טיפה את הריסים, אני זוכרת שאמרת שקוראים למחלה הזאת פיפי בעיניים איפה התרופה ?
אנני עוד יכולה.
הכוחות נעולות במגירה ואת המפתח בים הטבעיה אחותי הקטנה. לא אני לא משקרת, היא זרקה את זה עכשיו מהספינה לא הבינה כמה רע לי בנשמה ואולי המפתח היה היה משאיר בי טיפת תקווה. ואיך בוכים על ככ הרבה נושאים על המצב הכלכלי ולעל המצב המשפחתי על הבדידות הקשה ועל המיטת יחיד הזאת שבשבילי כרגע ככ גדולה..
איך אומרים ומוצאים את הדרך להסביר שבלעדייה זה כול כך בודד, .שאומנם אני חייה אבל צריך להתקדם.
והשירים האלו שקשים לשמוע מדברים על אהבה שיש בכל הכוח למה תמיד זה חד צדדי למה שתאהבי אם אנני אוהבת את עצמי.?
והשאלה שלא פוסקת למה למה למה,
למה אני מבין כולם בוכה,
למה לי מהין כולם זה קרה,
למי דווקא לי שאהבתי בכל הכוח היא הלכה,
למה למרות שעד היום נשארתי היא לא חזרה,
למה רק לי רע?
;){kind=link}