הצגה עצובה

את פותחת את הרדיו מדפדפת בין תחנות מחפשת שיר שמח שאולי הוא יעזור למחוק קצת מהמקום שלה אצלך היום .. 

זה לא קל לשחק תפקיד ראשי בדרמה מחורבנת שבעצם היא המציאות שלך . 

זה לא קל לכתוב כל היום על איזה אחת שהבטיחה אהבה וכל יום את מקבלת הודעה מחברה שונה על מה קרה איך תוך פחות מחודש היא שכחה ?! 

כן את אומרת בבירור איך היא יכולה ? 

ואיך את כול כך אוהבת לצפות בדרמה שאת הגדולה שאת חייה בה את כול כך שונאת . 

איך היא מצפה שתתמודדי , איך תחזרי להאמין באהבה אם היא אמרה כל הזמן שאת היחידה . 

תמיד אמרת שהחיים לא צפויים שלא תשלה את עצמה שיום יבוא ויכול להיות שהיא תקום וכבר לא תהיי במיטה והיא זאת שהמשיכה ואמרה שגם אם לא תהיי תמיד תישארי היחידה , אז איך בשניה הראשונה שהיא התעוררה לבד במיטה כול כך גדולה כבר היא מצאה מחליפה . 

איך חשבת שיש טיפת אמת במילותיה איך לא הבנת שהכל חלק מהניסיון שלה לכבוש אותך .. 

בתור שחקנית ראשית משהו מפריע לך בתסריט מי הכותב של המחזה שיבוא יש לכם על מה לדבר ואפילו הרבה . 

נשארת ריקה אבודה ובודדה , איפה השמחה של מי שכתב את ההצגה ? למה אפילו הסוף עצוב ומנותק , איך הוא דחף לך כוס יין אדום בכל לילה במטרה להסתיר לשאר השחקנים את הלב השחור הזה שלאט לאט ממשיך להישרף ומתפורר ..

אולי שיחייך יחפש את האהבה הזאת שיש בשאר בהצגות שלא יבוא לך עם דמעות שבין כל הכאב יכתוב איזה סוף שמח שיתן לה שוב את הכוח , אם היא לא האחת אז למה בשיר הנושא היא זאת שמנשקת את שפתייך זאת שחולמת איתך על איך העתיד יראה מעכשיו ... 

וכל מסעדה שלא ממלאה את החלל החם וכל יציאה שיש כיסא ריק שמחכה שהיא תבוא מהעבר , וכל חיוך שמחכה להיפגש עם עייניה כדי למצוא טיפת אמת .. 

מה חשבת לעצמך להיות שחקנית ראשית ולקבוע את התסריט ? מתוקה תתעוררי , טעית . 

לא נראה לך את יכולה לעזוב ,

"אבל מה את בעצם אומרת שניסית וגם זה לא הצליח ? שרצית לוותר שניסית לברוח מכאן כי לא מצאת את המקום הטוב הזה שחשבת שתמצאי , אני מצטער באמת מצטער ניסיתי שתחייכי , אך הסליחה שלי לא עזרה בשביל להחזיר את אותה אחת שעשתה אותך מאושרת .. 

הלב הקר שלך גם הרס לך את השמחה והלב הקר שלך למרות שמלא באהבה הוא עדין קפא . 

אני מצטער שהכנסתי אותך לתסריט כול כך אוהב ובו זמנית גם ריק מאהבה . "

כך הוא אמר אותו תסריטאי שכרגע לא יכול להוציא אותך מאותה הצגה עצובה ..