" נשמתי , השעה 1:13 דקות , נכנסתי הביתה אחרי ישיבה עבודה וישיבה עם חברים , לא יכולתי להישאר עוד הראש שלי כואב אני לא יודע מה עושים ,
המרחנק ממך שובר אותי הגוף שלי קורס , אני קם בבוקר בכוח מתלבש ולעבודה יוצא , יש לי רק כוח להישאר במיטה , לא בא לי לחייך יותר , את מבינה ?!
דיברתי עלייך בדרך הביתה שהחזרתי ידידה , דיברתי עלייך אבל לא הזלתי דמעה לא הסכמתי לעצמי להראות מולה חולשה , לא כדי לכבוש אותה אלא כי אני כול כך מרוסק מבפנים שאם אראה למישהו מבחוץ לא אפסיק לבכות ,
את לא מתארת לעצמך מזה החיים הכואבים האלו רחוק מהאדם שאתה אוהב , את לא מבינה כמה זה קשה להתמודד .
אני נשבע לך אני מנסה להתחזק, מנסה לחייך , אבל זה לא אני כבר זה הגוף שלי שמרסק .
אני לא מצליח לפתוח את העינים מרוב כאב , הלחצים בחרה רק מתעצמים והקושי לנשום לא מפסיק .
אני נשבע לך החיים בלעדייך קשים לי מידי , אני לא מבין איך העולם קרס עלי .
הייתי האחד שלך , ככה אמרת .
למה ניסית לחקות אותי , למה שיקרת ?!
אני לא מבין למה כל בוקר היית מתעוררת לידי אם לא באמת אהבת , למה היית רוצה רק אותי אם לא הייתי האחד , תדעי שאני כבר לא מאמין לך אהבה לא שוכחים לא ככה לא מתקדמים , אני יושב במיטה מתרסק , נשבע לך שוקל כבר ללכת לרופא , אני חולה והחום עולה הגוף שלי צועק את שמך , הגוף שלי זועק לחוף גופך .
איך שכחת אותי כול כך מהר , אולי לא אהבת אותי וסתם הייתי מדמיין .
לא רוצה לכתוב לך מחר , לא רוצה לכתוב לך יותר הדף לא ממלא באמת את החסר .
לא רוצה לכתוב כאן יותר לא יכול לחפש אותך ולא לחבק אותך תביני זה כואב !!!!
אני לא יכול יותר לדבר קשה לי הגוף שלי מתמוטט , תדעי שלמרות שכואב אני ממשיך כאן ואוהב אני נשבר מתגעגע , אוהב בכל הכוח.
האחת שלא מוצא מנוח "
אתה שבור כמו שבחיים לא היית , מתקשה לנשום מסובב במיטה מצד לצד אתה קם שותה עוד כוס של מים גם הפעם זה לא עזר , כלום לא מרגיע את הכאב בגוף כלום לא משקיט את הצעקות שהלב שלך צועק , אתה מרגיש שהעולם נהיה חרש , אתה צועק זועק ואף אחד לא מתיחס אף אחד לא בא מחבק אומר שזה יעבור ושאתה מספיק חזק כדי להתמודד .
אתה מרגיש חלש לא בא לך לעבור גת כל זה מחדש , פעם כבר אהבת ונשברת אתה לא מסוגל עוד לחוש את הכאב הזה שעובר עליך ומעיק כל שניה עוד ועוד קצת .
אתה לא רוצה לכתוב הפעם לא החבאת את המכתב הפעם קרעת אותו לגזרים לא רצית זיכרון מאותו כאב מקולל .
;){kind=link}