הסיפור איתה נגמר .
אתה מתחיל להפנים את זה עכשיו , אתה מבין שהסיפור איתה זה לא כמו המכתבים שאתה כותב לה שכול פעם יש המשך כאן היא עצרה היא לא רצתה לחזור יותר .
המשכיות תמצא איתה רק על הדפים עתיד תמצא איתה רק בעטים שמתחלפים , כבר החלפת טע צשעי הדיו נגמר מרוב מכתבים , את רובם אתה זורק אבל יש כמה בודדים שאתה שומר בקופסא קודרת בלי שמחה בלי תקווה , קופסא שחורה מלאה כאב ואבק מחוסר עינינין של אף אחד , אפילו אתה לא מעוניין באותה קופסא שאתה מת לשרוף כל פעם שאתה פותח אותה .
אתה כותב וכותב וממשיך ומחליף עוד עט , כבר סימת את העשרי ועברת עוד אחד , אמא שואלת מה אתה עושה עם העטים אתה תורם אותם ? איך הם נגמרים כולכך מהר , אתה שובר אותם ?
אבל מה תגיד לה לא אמא אני בוכה על הדף , אני מחפש את אהבת חיי זאת שהשאירה אותי לבד ? אין לך מילים אתה רק אומר צריך עט ותפסיקי לשאול דברים שלא מענינים , עוד עט נגמר עוד מכתב שזרקת לפח , אתה שותק מהכאב , אתה לא מצליח להוציא מילה מהפה , אתה כרגיל חנוק מרגשות שבור מאהבות , אתה לא מאמין שדווקא אתה במציאות הזאת איבדת אהבה כול כך גדול שיכלה להישאר לנצח כמו באגדות .
זה עצוב לך , אתה לא מצליח לחייך רתה רוצה שוב להיתפרק לכתוב על הדף את המילה שאתה כול כך אוהב , את הכינוי הזה שהיא כול כך רצתה לקרוא לך .
אתה לא מבין לאן הקול שלך נילם אולי זה מהצרחות שלך על העולם , אתה אבוד לא מבין איך אתה לא זוכר את הדרך אתה לא מוצא בשום דבר את הערך .
אתה רוצה לחייך אבל החיוך לא שווה בלעדייה , ואתה מנסה ולא יודע .
" אהובתי אני לא יודע איך לומר מצטער על פעם קודמת שכך הייתי שונא האהבה אותי מעוורת זה קשה לי אני לא מתמודד אני רק מחכה לרגע שתבואי תגידי " אהובי אני חוזרת "
קשה לי למצוא את השמש בכל דבר את הצבעים בסרט שחור לבן .
הכל נראה ריקני כול כך בלעדייך .
אני מתגעגע ומבטיח שלמרות הכל אכתוב לך גם מחר .. "
;){kind=link}