"את לא יודעת , אבל אני כבר שכחתי איך לחייך אני שבור מבפנים וזה כול כך כואב .
היום אני חיי נטו בשבילך לראות אותך מאושרת זה הדבר הכי קרוב לשלם, גם אם זה לא איתי והוא איתך בלילה ישן אני כאן לבדוק שהוא כן מצליח לשמור על האישה המיוחדת שאמרתי לה כן .
אהובתי אם היית חוזרת מבטיח הכול היה שונה , לא הייתי נשבר יותר לא הייתי כול כך קשה .
אני מתגעגע אלייך לא מצליח למצוא את הדרך לתקן . וזה הרבה יותר כואב שאת נתת לו את האישור לתקן את הלב שאני השארתי לך כואב .
את לא מבינה כמה זה קשה ששכחתי כבר איך לחייך
לא תגידי לבד ישן בגלל זה אני מתגעגע , שקר לי בלילה מוצא אם מי להתקרבל אבל אף אחד לא ממלא את המקום שאת תפסת לי בלב .
לראות תמונה שלכם בלילה לא באמת עוזר ,להרגיש גיבור להיכנס לחפש לראות אם יש זכר ממה שהייתי אצלך ולדעת שהיום את שלו והוא לקח לי את כול כולך .
זה כואב לדעת שאני מחפש איזה סימן אולי כל זה סתם סיפור כיסוי אולי את אוהבת והוא לא מצליח למלא אותך כמו שאף אחת לא מצליחה למלא את מקומך ,
אולי את חלשה כמוני ומחכה להודעה מגבר שלא מפסיק לכתוב לעצמו כמה הוא אוהב .
ואולי אני טועה וטוב לך ואת מאושרת כמו שאת כותבת ומספרת אבל איך אדע אם את לא משתפת , רק רוצה שיגמר הכאב וששנינו נהיה במקום אחר טוב יותר .
יודע שלא אשכח אותך בחיים ושתמיד ליבי יהיה איתך, אך הלב שבנית בהתחלה שניסית לגרום לי לאהוב אותך הוא הלב שאתן לבחורה הבאה , לב מפלסטיק לא לב שפועם .
לב שכואב כי את כנראה לעולם לא תחזרי יותר ..."
סימת לכתוב לקחת אוויר כי זה כאב הנשימה הפכה כבדה אחרי כמה שניות של הסדר נשימה הורדת את הראש וחזרת לכתוב לה ..
"אני מתקשה לכתוב לפעמים , שם שירים מנסה להתנתק מהכאבים,
שונא לצאת מהחדר שונא שבתות , שונא לראות חברים שונא לשמוע את אמא שואלת מה איתך מתי אחזיר לך את הדברים .
זה כואב אין לי עוד מילים , עד מתי אכאוב את לכתך עד מתי אבכה את חיסכונך .
אין יום שאני לא קורא דברים שבפיסבוק מתפרסמים איך אנשים אוהבים וכואב לי שרק אנחנו כך סובלים ,
הייתי רוצה לשאול האם את מאושרת , האם הוא אוהב אותך כמו שכול כך הייתי רוצה לאהוב האם הוא נותן לך ומעניק לך מה שהרגשת שאני לא יכול .
הייתי רוצה לדעת שלפחות הדמעות שלי שוות את החיוך שלך .
אני לא מקבל את זה שבחרת לחיות ממני רחוק, הבטחת לי ימים ולילות .
אני לא מצליח לכתוב לא מצליח לאהוב לא את עצמי ולא את מה שהיה אני שונא את מה שקרה !!!!
אני כול כך מתגעגע ויודע שאין לאן לחזור זה הלב שלי שלא מוותר והמוח שרק יושב וכול פעם כותב עוד מכתב שנכנס לערמה הזויה של מכתבים מקוללים מלאים כאבים בלי חיוכים
דמעות שנוטפות על המכתבים מוחקות את הדיו מעלימות את המילים
אם לא היית הולכת היה אפשר לומר שאנחנו נגד כול הסיכויים , אני יודע שעברנו מלא מלא משברים אבל אהובתי הבנו שאנחנו בלתי שבירים .
הוכחתי לעצמי שאנחנו לא מספיק חזקים , שמה שהיה לנו היה לעוד הרבה אנשים שבקלות היו מוותרים ,
אומרים שמי שהכי אדיש בקשר שולט , אני מקווה שאת נהנת מהכוח שיש לך עלי כי אני סובל .
אני מקווה שאת מחייכת שאת הולכת עם מישהו אחר , כי לי זה רק כואב יותר ויותר .. "
זה עוד מכתב שכתבת לה מרוסק וכואב , מספר כמה הלב שלך כבר לא שלם, כמה כול יום הוא נשרף יותר ויותר ולמרות הכל הוא ממשיך לחזור לדף ולחפש אותך שם .
לא אכפת לך כמה לילות היא ישנה לידו כבר פעמים כבר היא נגעה בגופו כמה נשיקות היא נישקה אותו בלי לדמיין בעצם אותך .
"אני לא יכול לראות יותר את הדלת של החדר לא רוצה לשמוע עוד מישהו שדופק ורוצה להיכנס ,
נועל את עצמי בפנים ומשתדל להשאיר את כולם בחוץ יחד עם כל הכאב , לא באמת מצליח אחרת הייתי כותב על משהו שמח לא על עצם זה שאני כאן לבד בלי חיוכך ..
שם שירים באוזניות מנסה להתעלם מכולם , אבל אמא דופקת דופקת לא מניחה , לא מבינה שאני מנסה לברוח גם ממנה כי אני לא יכול להסתכל על פניה בלי להישבר לרסיסים בלי לבכות על חסרונך אצלי בחיים .
אני שבור מגעגוע ולא יודע מה עושים .
שבור מהרגע שבו הלכת ויודע שאולי גם לא תחזרי ...
אני מתגעגע אלייך , אולי רק תחזרי תגידי לי מה עושים איך מתמודדים ואז שוב תלכי , אולי תחבקי פעם אחרונה תמצאי תירוץ שיכאיב לי פחות אל תגידי שזה אשמתי, אל תלכי בגללי ...
אני לא מסוגל יותר להתמודד עם אמא כל יום שרואה אותי רק אומרת להחזיר לך את הדברים שאולי זה יעזור לי עם כל הכאבים אבל מה היא מבינה עכשיו בחיים , היא לא נמצאת לי בלב כדי לראות שהדברים שלך רק מנחמים זה רק מראה שחלק ממך עדיין אצלי ושלי בחיים , מה היא מבינה אם היא רוצה שאתן לך הכל וכך אאבד את הסיכוי האחרון לשמוע ממך לעולמים .
מה היא בעצם מבינה אם היא לא רואה מה קורה מעבר לדלת הנעולה ,
היא לא רואה איך עוד דמעה מתנפצת על הריצפה .."
;){kind=link}