עוד שבת שהכיסא שלך נשאר לבד , עוד שבת שאני יושב בקידוש מביט על הדלת ואת לא מחליטה להיכנס ולהפתיע .
זה עוד שבת שאני נרדם לפני הקידוש וזה לא על היד שלך .
עוד שבת שאני ישן לבד ולא איתך .
אני מתגעגע , אני לא יודע אם את מבינה , זה עוד קידוש נטול שימחה .
זה עוד קידוש נטול ברכה נטול אהבה .
אלוהים אומר שבשבת אסור להיות באבל , אז איך כל קידוש מחדש הוא מאכזב ולא מחזיר אותך לפני האוכל ?
כבר אין מי שתכין את הסלטים במקום אמא שאני נרדם , ואין מי שתשחק ותרגיע שאחותי הקטנה תרגיש מלכת העולם תתעצבן ותברח , כבר אין מי שישב לידי בשולחן ואדאג כל הזמן שהיה לו משהו שהוא כן יאכל .
זה עוד שבת שעוברת וכלום לא נשאר, הרי שהלכת לקחת איתך את כל מה שנותר .
אני אוהב ואת לא יודעת ואם את יודעת זה כבר לא משנה ,
אני נשאר פה כל שבת מחכה ועדיין מחכה , כל שבת מחדש מוצא את עצמי הולך לישון בוכה , הרי את לא חוזרת ולא אכפת לך מה איתי יקרה .
את לא בודקת שהלב שלי נשאר שלם לא אכפת לך שכל יום שעובר עוד חלק נעלם ולא חוזר .
אני מתגעגע וכול כך כואב , אני חושב עלייך רק עלייך ועדיין מחכה , גם עכשיו יום שישי הגיע ואני שוב מכניס כיסא אולי הפעם יתמזל המזל שלי ולא תשאירי אותו בודד . "
כך הפעם כתבת כאילו נטול מרגש מספר לה כמה אתה לא מפסיק לחכות כמה אתה עדיין מלא תקווה .
לא אכפת לך מהעבר רק רוצה שהיא תחזור .
;){kind=link}