אני בעבודה יש הפוגה יושב על כיסא גבוה מחכה לידידה שתבוא תשעשע במשמרת הכול כך שקטה.
זה יום רגוע מעבודה עמוסה , יום רגוע שכל מחשבה נכנסת בזמנה , אין לחץ שידחוף את המחשבה שיסלק וירחיק , ואיך אני עכשיו כותב לך את שואלת לקחתי את הדף במשמרת לקחתי את העט בשקט בשקט התחלתי לכתוב , אני חושב על מה אספר לך היום אולי על החלום , ראיתי חבר מהעבודה הקודמת מעניין אם את זוכרת , ישבנו דיברנו עליך לא האמין שכבר אני לא רואה את פנייך , אמר שתמיד הייתי זוהר לצידך , שלא מאמין איך ויתרתי והסכמתי אם הרצון שלך ללכת , אם היה יודע שאני כותב על מה שאמר שאני כותב על שלא נתתי לך ללכת ומאז אני אדם שאפשר לומר שכל הזמן נשבר , אם היה קורא מה אני כותב היה מבין הכל מזמן כמה אני אוהב וכמה שזה לא נמחק .
יש ימים שזה עולה יותר אבל זה בחיים לא נעלם כי הלב הקטן שפועם לי הפנים פועם לפי הקצב שאת הלחנת ."
המשמרת נגמרה אחרי שישבת עם חבר וידידה העבירו את המשמרת יחד עם הדף שכתבת בו את הסיפור שלך .
יום עבר ושוב כתבת לה במפגש עם חברים ...
"אני יושב עם חברים אני מחייך ורציתי לספר לך , החלטתי להתגבר על הפחד לא לפחד יותר לא לתת לדברים לנצח אותי , ניצחתי המון פחדים גם בלי שתדעי התחלתי לעבוד הכרתי אנשים, אני לא מתכוון יותר לתת לשום דבר לנצח, הפסדתי אותך והחלטתי ללמוד לא לאבד יותר אחרים בעיקר לא את עצמי .
החלטתי לחייך ואני מצליח התחלטתי לשכוח .
אני כותב לך ולא מודע לרגש אני כותב לך כי זאת את שהיית כאן תמיד בשמחה ובעצב .
חשוב לי שתדעי אני מחייך תדעי שאני כבר לא מתכוון להישבר נשבע לך ניסיתי וזה לא עזר לי להתקדם החלטתי לחייך לשמוח לאהוב ובעיקר להנות עכשיו אני בשלב של אחרי, בשלב שבו בחרתי לחיות.
פעם ניסיתי לוותר הרמתי ידים וזה רק הרחיק אותך יותר לא ניסתי שתתקרבי לא רציתי שתרחמי שתהיי כאן במחשבה של איזה מסכן אני , היום אני רוצה שתסתכלי עלי ולא תדאגי שתדעי אני קם לא נשבר יותר כמו בעבר , את הרי לימדת אותי שלא יהיה כאן חוץ ממני אף אחד . "
כך כתבת לה הפעם מתחזק מהמשבר האחרון ..
;){kind=link}