לפעמים אני שואלת את עצמי, מה יותר קשה לי?
להיות לבד או פשוט בלעדייך.
ואיך להתמודד עם זה שויתרת?
איך זה בכלל הגיוני שרע לי אייתך אבל בלעדייך אני כמו מתה?
האם אי פעם אוכל לסלוח לך על שהלכת?
האם אוכל שוב לאהוב אחרייך?
למה בכלל הגעת לחיים שלי?
מה גרם לך בכלל לאהוב אותי או סתם לשקר שזאת אהבת אמת.
למה הגעת לכאן בכלל? להראות לי שבכל בן אדם טוב מסתתרת ולו מפלצת קטנה אחת?
כדי להוכיח לי שאני לא הייתי מספיק טובה? או כדי להוכיח לי שהגלגל מתהפך וגם ממך המפלצת יצאה?!
תמיד ידעת שאני פוחדת מהחושך מהמפלצת שמתחת למיטות,
אבל מה זה אומר לגבי עכשיו שהפכתי להיות אחת כזאת גם בשבילך?

