איזה מצחיק זה שהוא פה,
ממש כמו רואה ובלתי נראה.
אתם ביחד במסיבה את מסתכלת עליו הוא רואה ולא מתיחס,
את בוכה מנגבת דמעה ועוד דמעה אבל הוא לא מחבק,
הוא לא מתיחס לכאב שלך
הוא רואה שאת כותבת הודעה לא מציק לו בכלל שרע לך לא אכפת לו
ולחשוב שהיית הדבר הכי חשוב בשבילו,
בחיים לא חשבת שלצאת מהלב זה דבר כול כך קל הרי את לא הצלחת לשכוח אותו לא משנה כמה זמן עבר,
תמיד אמרו לך זה עובר עם הזמן אבל זה היה שקר בכלל רק התרגלת לכאב ללקום בבוקר בלעדיו ללחייך ולא בזכותו אבל לבכות בגללו כי הוא לא כאן לא משנה מי אשם מי וייתר מי לא נלחם כל מה שמשנה עכשיו זה שהוא לא כאן,
אולי לא אהב אולי כל דמעה שלו היתה שקרית בכלל?
הרי אם אהב איך הלך?
ואיך אהב איך נתן לך לוותר עלייך ועליו?
הוא היה החזק זה שנשבע שלא יוותר שיוכיח שהוא שונה מכל אחד אחר,
אבל מי את שתשפטי אותו בכלל? את לא מסוגלת להישאר עם עצמך אז איך ציפית שהוא ישאר בכלל?
את לא מתמודדת עם הכאב שלך אז למה שהוא יתמודד עם מה שאת מביאה איתך?
והוא הולך הוא לא שונה בכלל, אבל מה את רוצה הוא לא ידע עם מה הוא מתמודד בכלל.
הוא אוהב או לפחות אהב עד שגילה שאת אדם שלא מתמודד בכלל אדם כזה שיודע לדבר לחבק לאהוב את כולם אבל לא מסוגל לאהוב אדם אחד מבין כולם לא אוהב את עצמו בכלל אז איך ציפית שהוא יאהב?
שהכיר אותך הכיר אדם שמח הכיר אדם נחמד במשך הזמן הבין שהכל היה המסכה שחבשת בכלל,
והיום שהוא פותח את העין בלילה בלי שתראי שהוא רואה אותך מביטה בארון הסודי שאת בוחרת מסכה חדשה הוא שואל את עצמו איך לא ידעתי שזה השקר שהיא מחביאה,
וכל פעם מול הארון את שואלת את אותה שאלה איזה מסכה היום תסתיר את הלב השבור שאת מחביאה,
ואיך ציפית שהוא ישאר יקיים את ההבטחה שאת רק מרחיקה אותו כדי לא להכווה בלי לקלוט בכלל שאת האש ששורפת את מביאה
;){kind=link}